ד"ר אירנה ספקטור-סרבנוגור – פסיכיאטרית ופסיכותרפיסטית
אינטגרציה – קליניקה לאבחון, טיפול והכוונה
גיל הזהב
במודע או לא במודע, קיימת הנחה כי זה "טבעי" להרגיש מדוכא בגיל הזהב. הרי ממה יש לשמוח? זהו הגיל של מחלות גופניות, אובדן חברים, בדידות, ירידה ביכולות וכוחות. הסיבה להנחה זו קשורה לערכים תרבותיים של החברה המערבית בה ניתן ערך עליון למאפיינים של הגיל הצעיר -יופי, אנרגטיות, בריאות- כאשר עם אובדן של המאפיינים האלו עם הגיל, הערך של האדם בחברה יורד, ואז זה נראה "טבעי" שירגיש לא שווה ומדוכא.
יחד עם זאת, חשוב לדעת כי מדובר בהנחה מוטעית!
דדיכאון זוהי מחלה שאינה "טבעית" לאף גיל ובכל גיל דורשת וניתנת לטיפול. למרבה הצער, קיימת נטייה "לפספס" ולא לאבחן דיכאון בגיל המבוגר, כאשר הטיפול בדיכאון בגיל זה יכול לשפר באופן משמעותי את איכות החיים של האדם החולה ולאפשר לו להתמודד טוב יותר עם כל אותם אתגרים שהגיל מציב בפניו: מחלות הגופניות, ירידה ביכולות הפיזיות, בדידות.
מאפיינים ייחודיים של הדיכאון בגיל הזהב
לדיכאון בגיל הזהב מאפיינים ייחודיים ושונים מאלו שמאפיינים דיכאון בגילאים צעירים יותר. התלונות השכיחות הן על חולשה, עייפות, מחושים גופניים וכאבים. לעיתים, החולים בדיכאון בגיל זה חוששים כי סובלים ממחלות סופניות, כאשר התלונות על מצב רוח ירוד וקושי ליהנות הן פחות שכיחות ומוכחשות. מאחר ורוב התלונות הן גופניות, רופאי משפחה מפנים את החולים לבדיקות רפואיות רבות שבסופו של דבר לא מגלות ממצאים שמסבירים את התלונות. המאפיינים ה"גופניים" של דיכאון הם לרוב אחראים על כך שהאבחנה האמיתית של דיכאון מתפספסת, כאשר במקרה הטוב, האדם מוכרז כבריא ובמקרה הפחות טוב, הוא מקבל טיפול לא מתאים ומופנה לבירורים רפואיים מורכבים ומיותרים.
כאמור, גם בגיל הזהב, ניתן וצריך לטפל בדיכאון. בכל המקרים בהם לאדם המבוגר ישנן תלונות בלתי מוסברות על כאבים, חולשה או עייפות, יש לחשוב על האפשרות של דיכאון ולפנות להערכה פסיכיאטרית.
הפרעות זיכרון, ירידה טבעית ודמנציה
ירידה בזיכרון היא תופעה שכיחה בגיל הזהב. יש להבדיל בין הירידה הטבעית, האופיינית לגיל, לבין ירידה פתולוגית.
הירידה הטבעית היא ירידה קלה שמתאפיינת בדרך כלל בקושי להיזכר בשמות וקושי ללמוד דברים חדשים. מדובר בתהליך הזדקנות תקין של המוח, אשר, כמו כל איבר אחר בגוף, מאבד מיכולותיו עם הגיל. חשוב להדגיש, כי הירידה הטבעית בזיכרון אינה פוגעת בתפקוד היום-יומי ולעיתים אף לא מורגשת על ידי האדם. כמו כן, בבדיקות הדמיה של המוח לא רואים שום עדות למחלה או פגם.
לעומת זאת, דמנציה - ירידה פתולוגית בזיכרון, מתאפיינת בירידה חמורה יותר בזיכרון ויכולות שכליות נוספות, כגון ריכוז, יכולת למידה, תכנון וביצוע פעולות מורכבות. המחלה פוגעת בתפקוד בצורה משמעותית ומורגשת גם ע"י האדם עצמו וגם ע"י הקרובים שלו.
שני הסוגים הנפוצים של דמנציה הם מחלת אלצהיימר ודמנציה וסקולרית.
מחלת אלצהיימר היא מחלה בה מתרחש ניוון הדרגתי ואיטי של רקמת המוח והיא מתבטאת בירידה הדרגתית ומתקדמת בזיכרון וביכולות שכליות אחרות. בבדיקות הדמיה כמו CT ו- MRI ניתן לראות הצטמקות של רקמת המוח.
דמנציה וסקולרית היא מחלה שבה רקמת המוח נפגעת כתוצאה מאטמים בכלי הדם שמזינים את המוח, כאשר בניגוד למחלת אלצהיימר, התפתחותה יכולה להיות מהירה ופתאומית בעקבות אירוע מוחי אחד. דמנציה וסקולרית מתקדמת ב"קפיצות" להופעתם בעקבות הופעתם של אוטמים נוספים במוח. בנוסף לירידה בזיכרון ויכולות שכליות אחרות, אנשים שסובלים מדמנציה וסקולרית יכולים לסבול מפגיעות מוטוריות ושיתוקים.
האם ניתן לרפא דמנציה?
למרבה הצער, מדובר במחלה שלא ניתן לרפא אותה, אלא רק להאט קצב התקדמותה באמצעות טיפול תרופתי. יחד עם זאת, ניתן לשפר איכות חייהם של האנשים שסובלים ממנה באמצעות שינויים סביבתיים, למשל, בביתו של החולה יש לדאוג לאמצעי עזר כגון לוחות רישום בחדרים, סימון חדרים וסימון מיקומם של החפצים שימושיים. מומלץ ליצור שגרת יום קבועה ורגועה ולגלות רגישות וסבלנות למגבלותיו של האדם החולה.
הטיפול התרופתי שניתן במחלת אלצהיימר מסייע להאטת המחלה ולפעמים, בשלבים המוקדמים, יכול אף להביא לשיפור חלקי בזיכרון.
הטיפול בדמנציה וסקולרית הוא טיפול במדללי דם ומטרתו למנוע היווצרותם של אוטמים חדשים במוח.
בנוסף לטיפול בדמנציה עצמה, חשוב לטפל בבעיות נפשיות שלעיתים מלוות אותה, כגון דיכאון, הפרעות שינה וחרדה. מאחר והבעיות האלו בעצמן עלולות להשפיע לרעה על זיכרון, יכולות קוגניטיביות אחרות ותפקוד, טיפול בהן יכול להביא לירידה בסימפטומים של דמנציה והכי חשוב, לשפר את הרגשתו הפנימית של החולה ואיכות חייו.
התמודדות של משפחה עם חולה דמנציה
ההתמודדות עם דמנציה זוהי מטלה לא פשוטה, כאשר עיקר העומס נופל על בני משפחת החולה. מדובר בהתמודדות עם אובדן אשר דורשת השלמה והתארגנות, על מנת לענות לצרכים החדשים של החולה: ליווי מחוץ לבית, עזרה במשק בית, בישול, רחצה וכד'. במקרים רבים יש צורך בהעסקת מטפלים או סידור מוסדי. לפעמים, השינויים במצבו של החולה הינם מהירים ודורשים מענה מיידי, כשלא תמיד המשפחה מוכנה לכך הן רגשית והן כלכלית. לעיתים, הצורך לקבל החלטות מהירות והעדר זמן לעבד את המצב, מעוררים אצל בני המשפחה רגשי אשם, מחשבות כי לא עשו מספיק עבור החולה, "זרקו" אותו מהבית... רגשות ומחשבות אלו הינן טבעיות ומובנות. במקרים רבים בני המשפחה עצמם זקוקים לעזרה ותמיכה נפשית על מנת להקל על ההתמודדות ולהרגיש שלמים עם ההחלטות הקשות שנאלצו לקבל.